אני יודע שיש בין הקוראים יהודים ונוצרים ומוסלמים ובודהיסטים ודתיים וחילוניים וימניים ושמאלנים.
(לא תאמינו יש אפילו גברים ברשימות שלי!) וכמעט בכל פעם שאני כותב משהו נחרץ מישהו נפגע. ועכשיו המצב עדין במיוחד.

אולי אנחנו נפגשים כאן, כי גם לך כמו לי, יש תחושה שניתן להתקרב ואפילו להתאחד סביב הקשר שלנו עם ילדינו, סביב ההסכמה להקשיב להם ולהקשיב לעצמנו בדרך חדשה. ובכל זאת אני מתנצל כי אני לא יודע מה עובר עלייך עכשיו. ולפני כמה ימים – כשעברה שמועה שאיש עם סכין ברח מאזור הפיגוע בצומת גן שמואל לכיוון השכונה שלנו – באותן שעות הייתי כולי שרוי באימה, מתלבט איך אגן על הילדות שלי אם הוא יבחר להיכנס דווקא לחצר שלנו. וממש יכול להיות שאת או אתה ממש עכשיו בלב הפחד והכאב שהשתלט על חייך ללא הכנות.

לכן אני מתנצל. כי אם באותו ערב מקפיא דם הייתי אני מקבל מייל שעוסק ברעיונות חדשים בהורות – יכול להיות שהייתי ממש מתעצבן. אבל – למען האמת – אני לא מתעסק כאן רק ברעיונות חדשים על הורות. כשאני (לדוגמא) שואל את עצמי ואותך האם תפקידנו כהורים הוא “להציב גבולות” לילדינו אני לא רק עוסק באיך להגיד בנעימות “לכי לאמבטיה עכשיו” או האם כדאי להגביל שעות מסך.

אלה רק שבילים שנפתחים לשאלה הרבה יותר גדולה שמעסיקה אותי :
איך אמור בנאדם להשתמש בכוח שיש לו על אנשים אחרים?

אני לגמרי מאמין שבאלפי השנים שבהן היה לגמרי “טבעי” שהורים ישתמשו בכוחם כדי לשלוט ולנצל פיזית ורגשית את ילדיהם נוצר עיוות נורא. בגלל העיוות הזה, כמעט בכל המקרים בעולמנו שבהם אדם מקבל כוח לידיו, הוא לא משתמש בו לצורך הקשבה וריפוי ותמיכה באלה שחלשים ממנו או זקוקים לו.

מה דעתך על זה? איך לדעתך עלינו להשתמש בכוח שבידינו?

הנה שאלון קצר ותמים (ומעט פשטני ) בנושא. ובבקשה לשים לב שאני לא משווה בין המקרים אלא רק משתמש בהם כדוגמאות לשימוש אפשרי בכוח עצום שיש לאדם אחד על האחר.

1. כשהילדה שלי בת השמונה מתחצפת אליי ופוגעת בי. מה אני אמור לעשות? (מחק את המיותר)

א. להשתמש בכוח הפיזי והמנטלי העצום שיש לי כדי לגרום לה שתפסיק להתחצף.

ב. להשתמש בכוח שלי כדי להבין מה הקושי, מה המקור העמוק להתנהגות שלה ולמצוא את הדרך לתמוך בריפוי     שלי ושלה?

2. כשיש לי כוח כלכלי שמאפשר לי להעסיק אלפי אנשים ולייצר כל מה שעולה בדעתי. מה אני אמור לעשות? 

א. להשתמש בכוח שלי כדי להפוך לעשיר יותר ולגרום לאנשים שיקנו מה שאני מייצר גם אם זה פוגע בהם?

ב. להשתמש בכוח שיש לי ובחופש הפעולה הכלכלי שבידי, כדי להגדיל את רמת החיים של החלשים ממני ולייצר רק מוצרים שבודאות מייטיבים עם מי שרוכש אותם?

3. כשאני רואה אשה שיכורה מתפשטת על הבר בפאב. מה אני אמור לעשות?

א. להשתמש בכוח הפיזי ובחופש הבחירה שלי כדי לעודד אותה להתפשט או לאנוס אותה בעצמי?

ב. להשתמש בכוח שלי כדי לתמוך בה ולהרחיק אותה משם במהירות.

4. כשאני איש דת שאלפי צעירים סומכים עלי לחלוטין מה כדאי לעשות עם הכוח העצום שנפל לידי?

א. להשתמש בהם לקידום הרעיונות שלי, ללבות את הזעם שלהם ולעודד אותם לקחת סכינים ולרצוח אנשים שהם לא מכירים ולקבור את כל הסיכויים שלהם לחיים בריאים?

ב. להקשיב להם, להבין את הכאב הפרטי שלהם, לחזק כל אחד מהם בצורה שמתאימה לו ולהוביל אותם בדרך שתאפשר לכל אחד מהם להרגיש חזק ויצירתי וראוי להערכה בעולם הזה?

5. נגיד שאני מנהיג של קהילה או עם או מדינה. ושוב המוני אנשים בתחום שלטוני זועמים ומתוסכלים וחלקם יוצאים לרחובות עם סכינים כדי להרוג. מה אני אמור לעשות עם הכוח שלי ?

א. שוב להשתמש בו רק כדי למגר את ההתנגדות (כמו עם הילדה שלי שהתחצפה)?

ב. להשתמש בחלק מהכוח העצום שיש לי, בתבונה שלי, ביועצים שלי ובתקציבים העצומים שלרשותי כדי לנסות להבין למה, מה המקור העמוק של הזעם המתמשך הזה, ולמצוא את הדרך לרפא אותו?

האחריות שלי כמבוגר האחראי (בעל הכוח) במשפחה היא לא לסלק את ההפרעות אלא להקשיב להן ולרפא אותן. רק לילדים או לאנשים שבאופן זמני או קבוע מנותקים מחופש הבחירה שלהםׁ (למעשה ילדים בגוף מבוגר) יש זכות לפעול בלי לקחת בחשבון את כל ההשלכות של מעשיהם.

אני מציע שהעובדה שכל כך מקובל להשתמש בכוח כדי לחסל את ההפרעות מהדרך ולהמשיך לתחזק את הקיים -מאפשרת לבתי הכלא להתמלא, מאפשרת לחברות האבטחה לשגשג ולתקציב הבטחון להשמין ולמליוני ילדים מחונכים להפוך לזרים בבית שלהם עצמם, אבל שום דבר חדש לא צומח על האדמה המיובשת הזאת, רק עוד ועוד סיבובים של המאבק הילדותי על “מי יותר חזק” “מי יותר מסכן ” או “מי יותר צודק”.