“אני מבקש את כל מה שבתוכי להביא החוצה אל העולם.
כמו מעיין, לעשות את דרכי בנינוחות, מבטן האדמה, מתרחב ונשפך החוצה, מפלים מפלים…
אני מבקש, פשוט לזרום החוצה, מהחושך לאור.
מהר או לאט, בזרם דק או בשצף קצף, בכל עונה ובכל רגע שמתאים לי,
לחוש שפנימיותי מבורכת כאן, בחוץ, איתכם בעולם – ללא תנאי.
מבקש להביא את המחשבות שלי, את הרגשות שלי, את הרצונות שלי, את הפחדים שלי,
את האמת שלי. את האש הפראית שאני. הסערה והמהומה שבתוכי…
הכל הכל הכל…
ללא מעצורים, ללא שפיטה.
להרגיש שאתם קהל אוהב לכל מה שיוצא ממני,
להרגיש שבתוך השותפות שלנו, בבית שלנו, הפנים והחוץ דומים, משתלבים,
הקול פתוח, התנועה זורמת,
אין צורך לעצור, אין צורך לבדוק אם זה ראוי, אם כבר הגיע הזמן, אם זה יפה מספיק או מדויק מספיק…
את מה שמובן ומה שמטלטל, מה שמעודן ומה שמגושם,
כן כן! את הכל אנחנו מבקשים לפגוש,
לראות, לשמוע, לחוש, כאן בחוץ מתחת לשמיים.
מבקש איתכם ביחד, לחות חיים שקופים, גלויים, פתוחים לכל.
לחיות בחופשיות עם כל מה וכל מה שאתם, באור השמש.”