שי אור - טקסטים מכל הזמנים

תקשיבו לי עכשיו בבקשה איך נראה ילד שמעולם לא היה צריך להילחם על ההקשבה של אמא שלו – כשפוגשים אותו בגיל 25 ? איך נראית ילדה שיודעת בוודאות שלא צריכה

אבל בעצם, מה אני יודע על תקוע  האם אני מוכן לשאול שאלות על הכל? כדי להיות בן ברית אמיתי הסכמתי במהלך השנים כמטפל, לשים בצד כמעט כל אמונה שהיתה לי.

איך זה שכוכב אחד מעז – אשליית הגבולות למה אנחנו מתעסקים כל כך הרבה בהקניית גבולות לילדינו?מדוע אנחנו כל כך מפחדים מזה שהם יהיו חופשיים באמת? כמו שטיפת כלים בסוף

איך נתקענו מתחת לפנס? אהבתי את הסיפור על ארכימדס שגילה את חוק המנוף ואמר ” תנו לי נקודת משען ואניף את כדור הארץ. ”על אותו משקל ניתן לומר : תנו

בדיוק בדיוק כמו שאי ככה זה כמעט טוב?   כי אם חיים לפי המשפט “בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב” איך מתפתחים? מה עם כל העניין הזה של להשתפר

ברכה לילדה שלי אני רואה אותך.אני מתפעם מיופייך.אני נרגש בכל בוקר מחדש מהאפשרות שקיבלתי ממך, להיות הקרום ששומר עלייך, הקרקע שמזינה אותך, המרחב לריקוד שלך, לניסויים החדשניים שלך בחיי חופש.אני רואה

הבלבול כמפתח להורות בוגרת אבל מה לעשות?מה לעשות תכל’ס?! לתת לו כל מה שהוא רוצה? להחליט עליה? לחגור אותה בחגורת בטיחות גם כשהיא צורחת? וכשהוא לא רוצה ללכת לחוג, ואני

הורות כמעשה ניסים בפגישות עם הורים אני מגלה שוב ושוב עד כמה מערכות יחסים בין הורים לילדים רוויות בפחדים. המון המון פחד שהתגלגל והתעצם מדור לדור הופך מערכת יחסים שנולדה

הורים בלי פחד למה בכל כך הרבה מקרים אנחנו לא מצליחים לאהוב את ילדינו? בגלל הפחד הגישה המקובלת להורות מזכירה לי לפעמים את היחסים בין מאמן ומתאגרף. ההורים מעודדים, מכינים,

הנגיעה השנייה – מילדות לבגרות ילד שהורגים אותו, ממשיך לחיות כמבוגר. מבוגר שמחיים אותו – מתחיל לחיות כילד. באגדת חז”ל המוכרת לכולנו יורד מלאך משמיים, נוגע באצבעו על שפתיו של

חוק שימור הזעם … גבר צעיר, על פניו מסכה, בידו סכין. מסיים את נאומו ועורף את ראשו של הגבר שלצידו… יש לי משהו להגיד על זה…. כבר היו לנו בהיסטוריה

ילד זה לא מקרר אשה אחת אמרה : ” נגיד שעצרתי והקשבתי והכלתי והבנתי שמדובר בבקשה השלישית – הבקשה ליחודיות. והבנתי שכל הכאב שהילד שלי מחולל בבית נובע מזה שאני

ילד של מי אתה ” ילדיכם אינם שלכם…” בטח כולם מכירים את השיר הזה של ג’ובראן חליל ג’ובראן, שיר מקסים בו הוא אומר שילדינו אמנם באו אלינו אך אינם רכוש

ישיבת צוות איש אחד אמר : ” מה נראה לך שבכל פעם שהילד שלי מחליט לעשות מהומה, לא בא לו ללכת לאמבטיה, או שהוא מתחיל לבעוט באמא שלו בגלל הגיע

כוונות גדולות התחתנו ב1.9.1991 בזמן שחוץ מלהתלהב מהתאריך היפה הזה ה-1 בספטמבר לא אמר לנו כלום. היום הראשון של “שנת הלימודים” לא היה חלק מהעולם שלנו בזמן ההוא. ומאז ועד

לבד ליד האוטו גלידה הלחן הנצחי של יוהן שטראוס מגיע ממרחק. ילדה בת ארבע רצה בבהילות אל הדלת, בכוחות אדירים מצליחה להוריד את הידית, הודפת את הדלת, מתפרצת קדימה בשביל

להתאהב בפגמים הצעה לשינוי עם ילדינו ואהובינו.המטרה היא לקחת את כל אותם דברים שקשה לנו לקבל אצל ילדינו, אותם דברים ש”בגללם” אנחנו עלולים לגרום להם שלא גאים על עצם קיומם

חינוך מתחיל כשהאהבה נגמרת. כשהעולם הוא מאיים ומסוכן – צריך ללמד את ילדינו לשרוד בו. אבל כשהחיים הם הרפתקאה מרגשת – מה שנותר זה לאפשר. ניסית פעם לטפס על הר,

למה חוגגים את יום המשפחה מאותה הסיבה שחוגגים את יום האשה או את יום השואה. אין לנו “יום הגבר” או “יום הספורט” או “יום העיתונאי” כי אנחנו מקדישים יום מיוחד

לפעמים השיכחה משתלטת כליל זה מרגיש כמו לעמוד חצי מטר מקיר אפור, עצום, כמו חומה, שמתרוממת גבוה למעלה ורחוק רחוק ימינה ושמאלה. חומה בלתי עבירה. חומה נצחית. ראיתי את זה

מה באמת חוגגים בחגים? האם תגיעו לארוחת החג מבחירה חופשית? האם האנשים שאיתם תחגגו הם האנשים שאיתם אתם באמת רוצים לחגוג? האם הצורה שבה חוגגים מוצאת חן בעיניכם? האם בכלל

מה זאת קרבה הבקשה הרביעית של ילדינו מאיתנו היא הבקשה לקירבה.  מה זה קירבה? זה המצב הנדיר כל כך בעולמנו שבו שני אנשים מסתכלים זה לזה בעיניים, אבל לא בשביל

מה נשתנה הלילה הזה מרץ 2018 את מי נפגוש שם, בעוד שבוע, ליד שולחן הסדר? כן, קוראים לזה משפחה, אבל האם אנחנו עומדים לפגוש שם את בני בריתנו?, או שאנחנו

מי באמת המציא את הלינה המשותפת? אני מתנצל מראש בפני כל מי שייפגע מההשוואה שלי את חוקי הקיבוץ עם עשרת הדיברות הם דומים רק מבחינה אחת.. בהמשך..) אמא אחת מאד

מי באמת כתב את עשרת הדיברות? נגמרה 2014! נצא לחגוג! הסתיימה ספירה של 365 ביומן שלי, מתחילה ספירה של עוד 365 יום, כמה מרגש? כמה משמעותי? כמה דבילי… שוחחתי לא

מי החזק אני יודע שיש בין הקוראים יהודים ונוצרים ומוסלמים ובודהיסטים ודתיים וחילוניים וימניים ושמאלנים.(לא תאמינו יש אפילו גברים ברשימות שלי!) וכמעט בכל פעם שאני כותב משהו נחרץ מישהו נפגע.

מכתב לשר החינוך לכבוד פתיחת שנת הלימודים תשע”ז: 1. הנידון : המלצתינו לסגור כל בתי הספר הקונבנציונליים שמחנכים לאלימות ולעודד יצירת מסגרות חדשות לילדים בגילאי 6 – 18 שמבוססות על

ספטמבר השחור אחרי שנגמר “החופש הגדול” התחיל משהו אחר. זה קרה אתמול בבוקר. בשביל חלק מהילדים (חלק קטן) התחיל חופש מסוג אחר. בשביל חלק אחר ( החלק הגדול) התחיל מסע

רעיון טוב הוא רעיון שאפשר להיפרד ממנו אם אחליט לומר במשפט הבא שחיתוך הדגדגן לילדות הוא ניצול לרעה של כוחם המוחלט של הורים על ילדיהם יש סיכוי גדול שאמא מוסלמית

תפילה חדשה ליום כיפור לעולם אני לא אשכח את תחושת האשמה המתמדת שלי כלפי אמא שלי. אפשר בלי הגזמה לקרוא לה “נעימת הנושא” של ילדותי. ונעוריי. האם זה בגלל כוס

והפעם חג חנוכה משודרג: ״באנו חושך לחבק!״ פעם פעם, לפני שגילינו את האש החושך היה האויב הגדול. היום יש לי פנס בסמארטפון. אבל גם פרוז’קטור של 5000 וואט לא יכול