ההורות היא בית המלאכה שבו נבראת האנושות. תפיסת העולם שלנו כמבוגרים, הדברים שחשובים לנו או מעכבים אותנו בתוך מערכות יחסים, סדרי העדיפויות שלנו וגם העקרונות שמנהלים את ההורות שלנו – כל אלה מקורם בסוג האהבה שקיבלנו מהורינו בילדותנו.

המהפכנות בגישת הורות כמעשה ניסים, והסיבה שהרבה פעמים היא מחזירה להורים מותשים את הניצוץ בעיניים, היא ההתעקשות שלה להתייחס להורות כאל מרחב מרתק ואינסופי של יצירה.

כגישה להורות,"הורות כמעשה ניסים" נועדה לאבות ואמהות שרוצים להתרגש מההורות שלהם,  שמוכנים לשאול שאלות קשות על עקרונות היסוד שעל פיהם נהגו הוריהם. לאנשים שמסכימים להקים בית לילדיהם על יסודות חדשים של הכלה מוחלטת , כנות, קרבה ואמון מוחלט. בלי איומים, בלי לקדש הצבת גבולות, בלי לפחד מילדים וגם בלי להפחיד אותם. גישה שמאפשרת להורים להפסיק להתייחס לאנשים האלה, שכל כך יקרים לנו, כאל יצורים שצריך לעצב אותם וללמד אותם מה טוב להם.