רעיונות מרכזיים בגישה
גישת הריפוי של "הורות כמעשה ניסים" מציירת בפנינו מעין מפה אל מחוז חפץ שכוח – "המפה הסודית של הילדות". שכוח, כי רובנו כבר שכחנו מזמן, כשכבר הגיע תורנו להיות הורים – את ילדותנו שלנו ואת הילדים שהיינו. יתרה מכך, לפי הגישה רובנו, לא נעים להגיד, אולצנו להיפרד מילדותנו עוד כשהיינו ילדים, ובכך למעשה עוסקת הרבה מאוד גישת הריפוי של "הורות כמעשה ניסים". אבל לא נקדים את המאוחר…
כדאי להעמיק בגישה, לקרוא את הספרים ו/או לצפות בהרצאות ובקורסים, כי יש בה הרבה תוכן ומהות וככל שנעמיק בה נוכל אולי לרפא חלקים כואבים בתוכנו ולזכות לחוות הורות יצירתית, אמיצה ומופלאה לילדינו. אבל כדי להתחיל איפשהו, ריכזנו כאן כמה מהרעיונות המרכזיים שבהם היא עוסקת.
שבע - חמש - שלוש - שתיים - אחת
שבע בקשות העומק
בית – הנאה – ייחודיות – קרבה – חופש ביטוי – חופש מחשבה – חופש הוויה
שבע בקשות העומק הם שבעה סוגי אהבה שילד מבקש לקבל מהוריו. שבעה "חומרי הזנה" שמבוגר שמרגיש ראוי להם יכול ליצור בעזרתם חיים שמבטאים אותו באמת. מטפל בגישה הוא לא רק מלווה הורים או מטפל במבוגרים. הוא גם מקור השראה למטופליו, בכך שמעצם קיומו הוא רואה עצמו ראוי לשבעת סוגי המזונות הללו. בלימוד שבע הבקשות, בוגרי הקורס מסגלים לעצמם "חוש ריח" מפותח לביטויי המאבק או הוויתור בכל אחת משבע הבקשות, אצל כל ילד או מבוגר. על ידי זיהוי הבקשה, והבנה עמוקה של תהליך הוויתור על הבקשה. יכול המטפל בגישה לתת יד לריפוי בכל הקשיים בחיים שמבטאים ויתור או מאבק על אותה בקשה. עוד על שבע בקשות העומק תוכלו לקרוא כאן למטה.
חמישה צעדים בהקשבה עמוקה לקושי
התמקמות – הכלה – התבוננות – הסכמה להיענות – הרחבה
מבנה חמשת הצעדים מאפשר להורים לגלות מהי בקשת העומק שלגביה מאותת ילדם, באמצעות הקושי שהוא מחולל. לימוד חמשת הצעדים מאפשר למטפלים להוביל את התהליך בפשטות וביעילות אל הרובד העמוק והפרודוקטיבי של הריפוי. המבנה הפשוט גם מאפשר להתמקד בשאלות, שחוסכות באנרגיה ומגדילות את הקרבה ואת האמון בבית כבר מתחילת תהליך הריפוי.
שלושה שלבים בתקשורת בין ילדים להורים
בקשה – דרישה – ויתור
הבנת השיחה הסמויה בין ילד להוריו סביב בקשות העומק, נותנת למטפלים בגישה ולמטופלים בגישה את הקרקע להבנת התנהגויות של ילדים, הבנת ההשפעה של בחירות ההורים על יצירת תפיסות העולם של ילדיהם והחזרת האמון של ההורים בילדם גם בתנאי קושי.
שני ערוצי תקשורת בין הילד לבין הוריו
ערוץ החוויה – ערוץ ההוויה
לימוד חשיבותם של שני הערוצים והביטויים השונים שלהם בחיי המשפחה מאפשרים את החיבור הפלאי שמתקיים בגישה בין ה"תכל'ס" של חיי היומיום לבין הרבדים הכי עמוקים בקיומו של בן אנוש.
שפת הקשיים
ההתייחסות לקשיים כאל שפה, משנה לחלוטין את נקודת המבט של המטפל ושל המטופל. היא גם לוקחת את תהליך הריפוי מאזור "פתרון הבעיות" או "התמודדות עם אתגרים" לאזור חדש ומרתק של הקשבה עמוקה, נטולת שפיטה ומחוללת קרבה ויצירתיות. לימוד שפת הקשיים בתוכנית מאפשר למטפלים לראות את הקסם שבכל קושי, לסגל יכולת התבוננות נטולת הכללות ויכולת לחבר כל ארוע יומיומי "טריוויאלי" אל רובדי הנפש העמוקים שמבקשים שינוי.
מה הן שבע בקשות העומק של ילדינו?
(לקריאת התוכן יש ללחוץ על הכותרת)"אמא ואבא.
אני מבקש לחוש שכאן בעולם הזה שאליו הזמנתם אותי – אני בבית.
לחוש שהעולם הזה הוא ממש בית שלנו. שלכם ושלי.
עולם שופע שמספק לנו את כל צרכינו, עולם בו כל מה שקורה הוא בעדנו ולמעננו.
שיש כאן מקום לכל מה שאני.
העוצמות שלי, הקשיים שלי,הרגשות, המחשבות
וגם הפחדים שלי.
מבקש לעצום את העיניים, להתרווח לכם על הידיים ולדעת שלא אפגע, שלא אפול,
שאני מוגן ובטוח – ללא תנאי.
כשקר וכשחם.
כשאתם שמחים וכשאתם עצובים.
כשאתם יודעים וכשאתם מבולבלים.
כשאנחנו בבית וכשאנחנו ברחוב.
כשיש כסף וכשאין כסף.
כשהכל מסתדר וגם כששום דבר לא מסתדר…
כשאני שמח ונחמד וכשאני מעצבן ותוקפני,
לחוש נינוח ומוגן, שקט, מלא אמון,
מבקש להרגיש שהכל באמת בסדר,
להרגיש בבית, בכל זמן ובכל מקום בעולם."
"אני מבקש לחוש את הטעם של החיים, יחד איתכם.
להתענג על הקיום שלנו כאן, בעולם הזה.
לעצום את העיניים ולפקוח אותן, לינוק אליי בקלות ובשפע את הצוף, את מה שמזין אותי יותר מכל, את העונג שבעצם הקיום שלי.
לאכול – כי זה מענג.
לשחק ולצחוק – כי זה מהנה ומחייה,
לטבול את ידיי בכל החומרים, למרוח את הפסטה על כל השולחן,
לקפוץ לתוך הבוץ, להתמרח בצבע, לרוץ עירומים בגשם…
לשחק בחושניות עם כל מה שיש, לחוש ולבטא את התאוות והתשוקות, ולגעת.
לגעת בחופשיות ובהנאה בכל מה שנעים לי, בכל מה שמושך אותי.
יחד איתכם להרגיש שאנחנו פה לא כי צריך, לא כי אין ברירה, לא כדי להגיע למשהו…
לא בשביל…
לחוש חיבור עמוק נטול מטרה וסיבה, מלבד ההנאה,
המצפן המדויק שלי,
מקור האמת, העוצמה והאהבה שלי"
"אני מבקש להרגיש נפלא ומיוחד כמו שאני.
לחוש כמו השמש, מרכז היקום, מקור של אור לכל מי שסובב אותי.
לחגוג יחד איתכם את המיוחד והמופלא שבכל אחד מאיתנו.
במשפחה שלנו, באנשים קרובים, באנשים רחוקים.
לעשות – את מה שבאמת רוצים.
להרגיש ולבטא – את מה שבאמת מרגישים.
לשים לב – לדקויות שבכל תחושה, לאמת שבכל רגש, למשמעות שבכל מעשה,
ליופי שבכל צליל, לעוצמה שבכל צורה.
להוקיר – את הגבולות, הצרכים וההעדפות שלי ושלכם ושל כל מי שחי איתנו.
לחיות בקלות ובפשטות – על הבמה.
לחגוג את היופי והיחודיות שהם אני.
כמו שאני… בדיוק!"
"אני מבקש קרבה.
מבקש את האחווה שבין שתי נשמות,
את החשיפות והפגיעות והעצמה שאין כמותה – שבשותפות עמוקה.
להרגיש ביחד.
להרגיש את הבחירה בי, את הבחירה להיות איתי, בחירה מהלב.
בחירה של עיניים פקוחות, בחירה מקרוב,
כמו ריקוד עדין בחושך, יד ביד.
בחירה חזקה כל כך, ברורה כל כך,
שלא זקוקה לאדמה, שלא נשענת על דבר,
שהיא עצמה מקור הכוח והשקט והתנועה מרגע לרגע.
אני מבקש להרגיש את השותפות שלנו,
מבקש להביט בקלות וברכות בעיניים,
מבקש שיביטו בי, לתוכי,
מבקש לחולל בחופשיות, בלב פתוח,
בקלות להתמסר עם כל רגשותי ותחושותי, עם גדולתי ועם חולשותי,
בחגיגה הגדולה מכולן, של שני אנשים, בשר ודם… ביחד."
"אני מבקש את כל מה שבתוכי להביא החוצה אל העולם.
כמו מעיין, לעשות את דרכי בנינוחות, מבטן האדמה, מתרחב ונשפך החוצה, מפלים מפלים…
אני מבקש, פשוט לזרום החוצה, מהחושך לאור.
מהר או לאט, בזרם דק או בשצף קצף, בכל עונה ובכל רגע שמתאים לי,
לחוש שפנימיותי מבורכת כאן, בחוץ, איתכם בעולם – ללא תנאי.
מבקש להביא את המחשבות שלי, את הרגשות שלי, את הרצונות שלי, את הפחדים שלי,
את האמת שלי. את האש הפראית שאני. הסערה והמהומה שבתוכי…
הכל הכל הכל…
ללא מעצורים, ללא שפיטה.
להרגיש שאתם קהל אוהב לכל מה שיוצא ממני,
להרגיש שבתוך השותפות שלנו, בבית שלנו, הפנים והחוץ דומים, משתלבים,
הקול פתוח, התנועה זורמת,
אין צורך לעצור, אין צורך לבדוק אם זה ראוי, אם כבר הגיע הזמן, אם זה יפה מספיק או מדויק מספיק…
את מה שמובן ומה שמטלטל, מה שמעודן ומה שמגושם,
כן כן! את הכל אנחנו מבקשים לפגוש,
לראות, לשמוע, לחוש, כאן בחוץ מתחת לשמיים.
מבקש איתכם ביחד, לחות חיים שקופים, גלויים, פתוחים לכל.
לחיות בחופשיות עם כל מה וכל מה שאתם, באור השמש."
"אני מבקש לעוף…
לעלות ולהמריא, בכוח המחשבה החופשית שלי,
לשחק באינסוף האפשרויות, לדמיין, להמציא, להביט רחוק, לחלום את עצמי, לחלום את החיים שלי.
מבקש יחד איתכם לחוש בקסם הקיום.
להביט בגוש של חומר ולראות נמר, לדעת שיש לוויתן בתוך השלולית,
שאני יכול לאלף סוס פרא,
שהכל בשבילי אפשרי…
לשמוע קולות שאף אחד לא שומע, לראות מראות שרק אני מבין
ולהרגיש בבית בכל העולמות האלה הסמויים מהעין…
כשאני מרגיש משהו, מבקש שתלכו עם התחושות שלי
וכשאתם מרגישים, נלך עם התחושות שלכם,
לא צריך להסביר…
יחד איתך אמא, יחד איתך אבא, מבקש לחוש ולחגוג את המכושף שבנו,
את מטה הקסם שאיתו הגענו לכאן ושאיתו אנו מוציאים מים מהסלע,
יוצרים מציאות חדשה יש מאין.
מבקש להרגיש שאתם עפים יחד איתי,
כמו משפחת עגורים, לגלות מרחבים חדשים של תמימות ואמונה ועומק והפתעות ואפשרויות וקסם…"
"אמא, אבא… אני מבקש להיות.
מבקש להיות כל מה שאני. כאן, עכשיו. יחד איתכם.
אני גם יצור קטן וגם נשמה גדולה וגם יכול הכל,
וגם לא יכול כלום וגם…
מבקש להרגיש את התודה שלכם על עצם הקיום שלכם,
על עצם הקיום שלי, הכרת תודה פשוטה, משוחררת,
על היש שמתקיים כאן דרכנו.
מבקש שתביטו לי בעיניים ותראו, שאני לא גדול ולא קטן
ולא טוב ולא רע,
שתראו את פלא הבריאה, התגשמות של אהבה, בגוף שלי,
בתנועות שלי, בקשיים שלי, בבחירות שלי…
שתביטו בעצמכם ותראו את פלא הבריאה שאתם,
את עצם הקיום שלכם כברכה ליקום כולו.
מבקש שביחד נאפשר למרומם והנשגב שאנחנו, להתקיים כאן.
בבית המקדש שלנו,
שבו אנו חיים ונושמים יום יום, שעה שעה, בדרך לגן, בתור לקופה,
כששוכבים לישון בערב וכשמשכימים לקום לעבודה, לבית ספר…
מבקש שתסכימו בפשטות וקלילות, בלי הכובד ראש העתיק הזה,
להיות אלה ואל, שותפים לבריאה,
שתסכימו לאפשר גם לי לחיות, כבן אלים,
גם כאן, אמן…"
שבילים ללימוד והעמקה
הספרים של שי אור
